בקשר

תסמונת אספרגר תוארה לראשונה בשנת 1944 בידי רופא אוסטרי ששמו הנס אספרגר.

שכיחות תסמונת אספרגר היא 2-2.5 לידות לכל 1000 לידות (תסמונת נפוצה מאוטיזם, ששכיחותו לידה אחת לכל 1000 לידות). היחס בין בנים לבנות הוא 7:1

מאפייני הלקות:

בתחום החברתי: לקות בשימוש בהתנהגויות לא-מילוליות, כגון קשר-עין, הבעות פנים ומחוות גוף לצורך תקשורת חברתית; כשל בפיתוח קשרי ידידות עם בני-גיל בהתאם לרמת ההתפתחות; העדר יוזמה לשיתוף הזולת בהנאה ובהישגים; העדר הדדיות רגשית.
בתחום ההתנהגותי: עיסוק מוגבר בתחומי עניין מוגבלים, בצורה חריגה מבחינת תחום העניין ועוצמתו; היצמדות לשגרות פעולה לא שימושיות או לטקסים; תנועות גוף חוזרות ונשנות; התעסקות מוגברת בחלקי עצמים. אין עיכוב כללי בהתפתחות השפה (למשל – מילים בודדות עד גיל שנתיים, ביטויים תקשורתיים עד גיל שלוש). אין עיכוב כללי בהתפתחות כישורים שכליים וסקרנות לגבי הסביבה בתקופת הילדות.

סימן ההיכר הבולט ביותר של תסמונת האספרגר, הוא שטחי העניין המיוחדים ויוצאי הדופן שלהם. בניגוד לאוטיזם טיפוסי יותר שבו תחומי העניין הם אוביקטים וחלקיהם, באספרגר תחומים אלה הם לרוב בעלי תוכן אינטלקטואלי.

איפיון מרכזי נוסף הוא החסך החברתי. מרבית ילדי האספרגר מביעים שאיפה להתאים לחברה ולרכוש חברים. הם מגלים קשיים בידיעה כיצד "ליצור קשרים". לעתים קרובות הם מתוסכלים ומאוכזבים מקשייהם אלה. בעייתם איננה היעדר אינטראקציה אלא היעדר אינטראקציות אפקטיביות (הבנת תאוריית המיינד ), ילדים עם אספרגר נוטים לפרש באופן מוטעה מצבים חברתיים וקשריהם ותגובותיהם נתפסות כ"מוזרות".

למרות שכישורים לשוניים "נורמליים" הם מאפיין המבחין ביו אספרגר ובין אוטיזם קלאסי, יש לעתים קרובות שוני בדרך שבה משתמשים ילדי האספרגר בשפה. הכישורים הבסיסיים הם חזקים ביותר, אך גובה הצליל בדיבור, האינטונציה, קצב, שטף, הם לעתים קרובות יוצאי דופן. לעתים השפה נשמעת מאוד רשמית ופדנטית, יש שימוש מועט או מוטעה בביטויים ובסלנג, וישנה התיחסות מאוד ליטרלית (פשוטה) לדיבורים. הבנת השפה נוטה לקונקרטית והם מתקשים להבין דימויים ושפה מופשטת.

קישורים חיצונים: עמותת אפ"י