בקשר

מהי חרדה חברתית?

חרדה חברתית, בשמה האחר פוביה חברתית, הינה חלק מקבוצה של הפרעות חרדה אשר מתאפיינת בפחד וחשש ממצבים חברתיים ופעולות חברתיות אשר חושפות את האדם לביקורת או לשיפוט של אחרים. בקבוצה זו יכולות להיות חרדות חברתיות ספציפיות כגון פחד מסמכות או פחד במה או חרדה חברתית כללית אשר יוצרת מצוקה גדולה יותר.

החשש שההתנהגות במצבים חברתיים תהיה משפילה או מביישת מביא את האדם לחרדה אשר יכולה להתבטא בדופק לב מואץ, הזעה, רעד בגוף או בקול וכן גמגום. ברוב הפעמים האדם מכיר בכך שהפחד שלו מוגזם אך ידיעה זו אינה מונעת ממנו לחוות את החרדה. כדי להימנע מלחוות את החרדה האדם מתחיל להימנע מהמצבים מהם הוא חרד, אם לאדם יש פחד במה הוא ימנע מלעלות ולעמוד מול אנשים. אלו אשר סובלים מחרדה חברתית מוכללת חרדים מכל המצבים החברתיים וימנעו מכל מצב חברתי, אחד ממטופלי הסובל מחרדה חברתית היה נכנס לחנות בגדים (דבר שהתרחש רק שכבר לא נותרה ברירה) ואז ברגע שהמוכרת פנתה אליו או שהוא היה קונה בגדים שהוא לא רצה כדי לא להתמודד עם התקשורת עם אדם זר או שהיה בורח מהחנות בפחד.

הפחד המרכזי של הסובלים מחרדה חברתית הוא שהסיטואציה החברתית תיצור מצב בו הם יושפלו על ידי אחרים או שיצחקו וילעגו עליהם. אמנם אנחנו יודעים שרוב האנשים חוששים ברמה מסוימת ממה אנשים יחשבו עליהם אך רמת החשש והפחד היא הרבה יותר נמוכה והתגובה לכך תהיה הרבה פחות הימנעותית ויותר אופרטיביות.

מה השכיחות של חרדה חברתית?

השכיחות של חרדה חברתית באוכלוסיה שנויה במחלקות ונעה בין 7% ל 12.1%  בישראל ובעולם המערבי. יותר נשים מגברים סובלות מהתופעה בשכיחות של 3:2 אך גברים מגיעים יותר לטיפול עקב החרדה בשונה ממה שמתרחש בעולם הטיפול בכלל.

איך תדע שיש לך חרדה חברתית?

אצל כל אדם מתבטאת החרדה החברתית בצורה שונה אצל חלק יכולה להיות חרדה אך ורק מאנשי סמכות או רק מעמידה מול קהל ואצל חלק חרדה כללית מאנשים זרים.

על מנת לדעת אם אתה סובל מחרדה חברתית אני ממליץ לך להתייעץ עם איש מקצוע אך תוכל להתחיל בלבדוק את עצמך על ידי מבחן ליבוביץ.

מבחן ליבוביץ  (LSAS – Liebowitz Social Anxiety Scale) הינה כלי להערכה קלינית לבדיקת חרדה. המבחן אינו כלי לקביעה וודאית לקיומה של חרדה חברתית (אבחנה יכולה להינתן רק במפגש עם איש מקצוע מהימן) אך הוא בודק בסבירות גבוהה את הימצאות החרדה בחיי היום יום.

השאלון מורכב מ- 24 שאלות כאשר כל שאלה מתייחסת לעשייה בתוך החברה, עבור כל שאלה יש לתת ציון בין- 1  ל-3 . לכל שאלה נותנים ניקוד פעמים, פעם אחת עבור הפחד מהסיטואציה החברתית ופעם אחת עבור הימנעות מהסיטואציה, כך שיש הפרדה בין הרגש לפעולה. לבסוף מסכמים את כל הניקוד. כפי שתוכלו לראות כאן .

האם יש הבדל בין חרדה חברתית לביישנות?

האדם הביישן לא יחווה את רמת החרדה אותה חווה אדם עם חרדה חברתית, בנוסף הוא לא ימנע מהסיטואציות החברתיות או שמניעה זאת לא תפגע בתפקוד היום יומי שלו. לדוגמא ילד ביישן יגיע למסיבה וייצמד לאמו, יהיה לו קשה להיפרד ממנה ולהיות לבד עם האנשים הזרים, או לחלופין הוא ישב בצד ויסתכל על כולם.  ילד עם חרדה חברתית ימנע בכל דרך מלהגיע למסיבה. ההבדל בין ביישנות לחרדה חברתית היא בפגיעה באיכות החיים של האדם.

האם יש קשר בין אוטיזם לחרדה חברתית

רבים מהנמצאים על הספקטרום האוטיסטי כולל כאלה אשר מאובחנים בעלי תסמונת אספרגר סובלים מחרדה חברתית. יותר מכך, ישנם כאלה אשר סובלים מחרדה חברתית אך בעצם גם נמצאים על הספקטרום האוטיסטי ולכן במקרים אלו חשובה מאד האבחנה המבדלת על מנת לספק את הטיפול הטוב ביותר וכן כדי לקבל את כל סל השירותים הניתנים על ידי המדינה למי שנמצא על הספקטרום האוטיסטי.

מאחר שאנשים על הספקטרום האוטיסטי לא פעם נמנעים מחברה יש חשיבות רבה לבדוק האם הם גם סובלים מחרדה חברתית ולטפל בחרדה עצמה בטיפול מותאם עבורם ולא לוותר על טיפול בחרדה החברתית בגלל היותם על הספקטרום. מצד שני יכולים אנו לראות אדם על הספקטרום האוטיסטי שמנהג כמו אדם הלוקה בחרדה חברתית אך אינו לוקה בחרדה חברתית והתמונה הקלינית שאנו רואים אצלו נובעת אך ורק מהיות על הספקטרום האוטיסטי ויש חשיבות לטפל בקושי החברתי שלו אך הטיפול יהיה שונה מהטיפול הקלאסי בחרדה חברתית.

כיצד מטפלים בחרדה חברתית?

מחקרים שנעשו על הטיפולים השונים בחרדה חברתית מצאו שהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר לטיפול בהפרעה זו. בין- 75% ל- 85% מהמטופלים מגיבים היטב לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, חווים ירדה ברמת החרדה וההימנעות ממצבים חברתיים וכן הישגי הטיפול נשמרים לאורך זמן.

טיפול תרופתי נמצא יעיל אף הוא לטיפול בחרדה חברתית במיוחד תרופות ממשפחת ה SSRI שהוכיחו יעילות רבה ומיעוט תופעות לוואי.

במחקרים שהשוו בין הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי למול הטיפול התרופתי נמצא שהישגי הטיפול התרופתי מתפוגגים לאחר זמן עם הפסקת הטיפול התרופתי לעומת זאת הישגי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נשמרו לאורך זמן לאחר תום הטיפול. שילוב בין השניים אינו נותן תוצאה טובה יותר מאשר כל אחד מהם לחוד.