הטיפול התרופתי שינה את חייהם של מיליוני מטופלים ברחבי העולם שסובלים מהפרעות נפשיות קלות וקשות. חלק קטן מההפרעות "נרפא" לגמרי (התרופות מכחידות את הסימפטומים לגמרי במשך כל זמן שהתרופות נלקחות) וחלק גדול מהמקרים ישנה הקלה על הסימפטומים,אין זה אומר שהתרופה בהכרח גרמה "לריפוי" של המחלה אך שיפרה את איכות החיים של האדם.
חשוב להבין כאשר מדובר בעולם הפסיכיאטריה שלא מדובר במדע מדויק ואין פסיכיאטר שיכול להבטיח שאם ניקח כדור כזה או אחר נחווה הקלה בסימפטומים, בניגוד לחולה עם דלקת בגרון שרופא יכול לומר לו בביטחון רב שאם ייקח את האנטיביוטיקה הספציפית סיכויי החלמה שלו קרובים למאה אחוז.
לרוב התרופות הפסיכיאטריות כולל אלו מהדור החדש יש תופעות לוואי אותן אפשר לקרא בפרוט בעלון המצורף לכל תרופה ובקצרה כאן באתר זה.
מה עושות התרופות?
כדי להבין כיצד פועלות רוב התרופות הפסיכיאטריות מהדור החדש צריך להבין מעט את המיבנה הכימי של המוח. רוב תרופות הדור החדש משפיעות על הקשרים הכימיים בין תאי המוח (נוירונים) ופועלות במרחב בין התאים השונים במוח שנקרא סינפסה.במוח מופרשים חומרים המפעילים את התא ומחברים את תאי העצב, חומרים אלו נקראים נוירוטרנסמיטורים והם נקשרים לקולטנים(רצפטורים).
במהלך השנים הן על ידי מחקר מסודר והן על ידי גילוי פתאומי נמצאו קשרים בין נוירוטרנסמיטורים שונים לבין הפרעות פסיכיאטריות למשל סרוטונין מקושר להפרעות מצב רוח בעיקר לדיכאון וכן למצבי חרדה שונים תרופות שונות עובדות על נירוטרנסמיטור של הסרוטונין ומעלות את הרמה שלו בתוך הסינפסה. ישנם תרופות אשר חוסמות את הקישור לקולטנים ואחרות אשר מעלות בדרכים אחרות את רמת הנוירוטרסמיטור בסינפסה. רוב התרופות אינן מתחילות להשפיע באופן מיידי ולוקח כמה שבועות עד שהן מתחילות להשפיע ויש צורך להתאזר בסבלנות כדי לקבוע האם הטיפול צלח.
ניתן ליקרוא עוד על פעילות כימית במוח כאן.
על המחלוקת בקשר לטיפול תרופתי בנימה אישית:
תרופות פסיכיאטריות הן דבר שנוי במחלוקות אצל אנשים רבים מסיבות שונות: דעות קדומות,סיפורים על תופעות לוואי, אנשים אשר לקחו אותן ועדין לא הבריאו סטיגמות על הפרעות נפשיות,אמונה שהמצב הוא בעיה פסיכולוגית ולא נפשית ועוד.
מניסיוני תרופות פסיכיאטריות אינן נס משמים. חלקן יכולות לעזור מאד לאנשים מסוימים ואני מכיר אנשים שאיכות החיים שלהם השתפרה בצורה דרסטית בזכות תרופות ומצד שני ישנם אנשים אשר מקבלים תרופות פסיכיאטריות שאינן עוזרות להן או שהיו יכולים לעשות עבודה רבה עם עצמם ללא לקיחת תרופה.
לדעתי יש חשיבות רבה לרופא המטפל ולקשר בין האדם לרופא שמטפל בו לא פעם יש צורך בסבלנות רבה עד מציאת התרופה המתאימה לאדם וזה יכול לקרות רק בזכות הקשר והאמון בין האדם לרופא. אני לא חושב שעל כל קושי יש צורך לקחת כדור אך מצד שני אדם אשר סובל למשל מדיכאון זמן רב וניסה טיפולים שונים יכול לשפר את איכות חייו בצורה משמעותית ביותר בזכות לקיחת כדור כזה או אחר.
בנוסף לעיתים כדי שיהיה מרחב לטיפול בפסיכותראפיה יש צורך בטיפול זמני בתרופות שייתן לאדם מנוחה מהסימפטומים ויפה כוחות לתהליך הטיפולי.
אני חושב שהשיקול אם לקחת טיפול תרופתי כזה או אחר הוא בדיקת החלופות: האם ניסתי טיפולים אחרים? כיצד הם השפיעו? האם השקעתי זמן בעריכת מחקר על הבעיה שלי? שיחות עם אנשי מקצוע ומטופלים אחרים יכולים להוות מקור חשוב לאינפורמציה. לאחר שנבדקו האלטרנטיבות ונמצא שטיפול תרופתי הוא האופציה הטובה ביותר חשוב לתת זמן לתהליך כמו בטיפול שאינו טיפול תרופתי ריפוי הוא תהליך אשר דורש זמן וחשוב לתת הזדמנות לתהליך הטיפולי לפני שמפסקים או מחליפים אותו.
לטעמי טיפול תרופתי שנילקח ללא טיפול שיחתי משלים הוא תמיד תהליך לוקה בחסר וחשוב למצוא מטפל שיכול לסייע בקבלת ההחלטה האם יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית במקרה ויש התלבטות.
.
תרופות אמורות להיות כלי גישור לבעיה, במיוחד אם מדובר במצב של דיכאון. התרופה רק מרגיעה זמנית את ההרגשה, אבל תמיד יש מניע להרגשה. לכן כדי שהתרופה תהיה יעילה, אתה חייב להעזר בה לפתור את שורש הבעיה. לקחת תרופות ולקבור את הראש בחול לא יעזור לך.
מסכים איתך לחלוטין, טיפול תרופתי חייב להגיע עם ליווי של טיפול תומך אחר, אחרת הטיפול הוא רק בסימפטום. אך לפעמים אין אפשרות לעשות טיפול רגשי ללא תמיכה או הרגעה של טיפול תרופתי