הרבה אנשים שואלים האם עדיף לשלוח את הילד שלי לטיפול פרטני או לקבוצה?
במאמר קצר זה אנסה לענות לשאלה זאת.
למה נוצר טיפול קבוצתי?
העבודה הקבוצתית החלה סביב מלחמת העולם השנייה כשנדרש לתת טיפול לכל כך הרבה אנשים אך המשאבים היו מצומצמים אז החלו ניסויים בקבוצות, במקום שמטפל יפגוש מטופל אחד הוא פוגש כמה ביחד וכך עלויות יורדות והזמן נחסך. אך בהתנסויות האלו התגלו כמה יתרונות שיש לעבודה הקבוצתית שגרמו לשיטה להתרחב ולהתבסס. ההיגיון שבבסיס השיטה הוא שכולנו תוצרים של יחסים בינאישיים. אנחנו יצורים קבוצתיים, אנו מתחילים את חיינו בקבוצה קטנה, המשפחה, ולאט לאט מרחיבים את הקבוצות בהן אנו חברים. קבוצות מתקיימות במסגרת המשפחה, במערכות חינוכיות, בארגונים, בקהילות. ההתארגנות הטבעית של אנשים לקבוצות מצביעה יותר מכול על עוצמתה של הקבוצה. קבוצות נוצרות כמענה לצרכי הפרט, כמסגרות חשיבה וכתמיכה פסיכולוגית, לצרכים משותפים של אנשים בשגרת חייהם ובעתות מצוקה ומשבר, במערכת העבודה ובשעות הפנאי.
אנו רואים את עצמנו דרך עיניהם של אחרים בהתחלה אלו הורינו ואחינו לאחר מכן חברנו בגן, בית הספר וכן אלאה.
העבודה בתוך מסגרת קבוצתית מאפשרת לכל אחד לראות את עצמו דרך מראות של אנשים אחרים וזאת בתוך מסגרת מוגנת. הלמידה בתוך קבוצה יכולה להיות הן ישירה והן עקיפה מתוך הקשבה והתבוננות בתהליכים שמתרחשים אצל אחרים.
אצל בני נוער יש חשיבות גדולה יותר לעבודה בתוך קבוצה שכן הם נותנים משקל רב יותר לאמירות אשר נאמרות על ידי בני גילם ולכן כאשר נערים שומעים את בני גילים הם בקשב רב יותר ויכולת ההפנמה גדלה. הינה דוגמא מעבודתי: בקבוצת נערים לקויי תקשורת אחד המשתתפים זלזל באחר ו"ירד עליו", הנער הפגוע התעלם מכך (בעיקר משום שלא ידע איך להגיב). הקבוצה שיקפה לו שאם הוא לא עונה הוא משדר מסר שאפשר לדבר אליו כך, השיקוף שהגיע מקבוצת השווים בשפה פשוטה ומובנת לנער נגע בו והקבוצה הציעה לו דרכי תגובה אפקטיביים שהוא יכול להשתמש בהם בסיטואציה כזאת.
אנו יודעים היום שטיפול בתוך קבוצה יכול להיות מאד יעל ולפעמים יעל יותר מאשר טיפול פרטני בעיקר כאשר אנו מדברים על קשיים בין אישיים וחברתיים.
וכן גם נושא העלויות הוא יתרון, יותר זול למטופל ללכת לטיפול קבוצתי מאפשר פרטני
האם טיפול קבוצתי מתאים לכל אחד ?
לדעתי לא כל ילד / בוגר מתאים לעבודה טיפולית בתוך קבוצה, אנשים אשר סף החרדה שלהם גבוה מאד יכולים להתקשות בעבודה בתוך קבוצה. כמובן שהדבר הוא פרדוקס שכן מי שסובל מחרדה חברתית חייב ללמוד להתמודד עם החברה וזאת אפשר לעשות רק תוך כדי התנסות.
מצד שני כניסה לתוך קבוצה זרה לילד / בוגר הסובל מאד מחרדה חברתית יכול להיות חוויה קשה מידי עבורו. אז מה עושים?
לפעמים יש צורך להתחיל בעבודה טיפולית פרטנית, בעיקר על ידי טיפול קוגניטיבי התנהגותי, על מנת להפחית את החרדה ורק לאחר שהילד או הבוגר לומד קצת לווסת את החרדה שלו ונחשף בצורה הדרגתית לחברה אפשר לשלבו בעבודה קבוצתית.
חשוב להדגיש שלא כל מי שסובל מחרדה חברתית חייב טיפול פרטני לפני כניסתו לקבוצה יש צורך לבדוק את הדבר עם איש מקצוע על מנת שהכניסה לקבוצה תהיה קלה כמה שאפשר.
לסיכום:
יש צורך לבדוק כל מקרה לגופו כדי להחליט האם אנו בוחרים בטיפול בתוך קבוצה עם בטיפול פרטני.
מקווה מאד שמאמר זה עזר לכם לקבל זווית נוספת על הדילמה של בין עבודה בתוך קבוצה לבין עבודה פרטנית.
